×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא ד׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {חמישי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮א לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי⁠־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃ (ג) אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣ר בֶּן⁠־בָּקָ֥ר תָּמִ֛ים לַיהֹוָ֖הי״י֖ לְחַטָּֽאת׃ (ד) וְהֵבִ֣יא אֶת⁠־הַפָּ֗ר אֶל⁠־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְסָמַ֤ךְ אֶת⁠־יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ הַפָּ֔ר וְשָׁחַ֥ט אֶת⁠־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ה) וְלָקַ֛ח הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר וְהֵבִ֥יא אֹת֖וֹ אֶל⁠־אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ו) וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־אֶצְבָּע֖וֹ בַּדָּ֑ם וְהִזָּ֨ה מִן⁠־הַדָּ֜ם שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶת⁠־פְּנֵ֖י פָּרֹ֥כֶת הַקֹּֽדֶשׁ׃ (ז) וְנָתַן֩ הַכֹּהֵ֨ן מִן⁠־הַדָּ֜ם עַל⁠־קַ֠רְנ֠וֹת מִזְבַּ֨ח קְטֹ֤רֶת הַסַּמִּים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת׀ כׇּל⁠־דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל⁠־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר⁠־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ח) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֵ֛לֶב פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ אֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה עַל⁠־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַקֶּֽרֶב׃ (ט) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת⁠־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת⁠־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל⁠־הַכָּבֵ֔ד עַל⁠־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃ (י) כַּאֲשֶׁ֣ר יוּרַ֔םב מִשּׁ֖וֹר זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְהִקְטִירָם֙ הַכֹּהֵ֔ן עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃ (יא) וְאֶת⁠־ע֤וֹר הַפָּר֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־בְּשָׂר֔וֹ עַל⁠־רֹאשׁ֖וֹ וְעַל⁠־כְּרָעָ֑יו וְקִרְבּ֖וֹ וּפִרְשֽׁוֹ׃ (יב) וְהוֹצִ֣יא אֶת⁠־כׇּל⁠־הַ֠פָּ֠ר אֶל⁠־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל⁠־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל⁠־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל⁠־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל⁠־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃ (יג) וְאִ֨ם כׇּל⁠־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂ֠וּ אַחַ֨ת מִכׇּל⁠־מִצְוֺ֧ת יְהֹוָ֛הי״י֛ אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ׃ (יד) וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן⁠־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (טו) וְ֠סָמְכ֠וּ זִקְנֵ֨י הָעֵדָ֧ה אֶת⁠־יְדֵיהֶ֛ם עַל⁠־רֹ֥אשׁ הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְשָׁחַ֥ט אֶת⁠־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (טז) וְהֵבִ֛יא הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר אֶל⁠־אֹ֖הֶל מוֹעֵֽד׃ (יז) וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶצְבָּע֖וֹ מִן⁠־הַדָּ֑ם וְהִזָּ֞ה שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֵ֖ת פְּנֵ֥י הַפָּרֹֽכֶתג׃ (יח) וּמִן⁠־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן׀ עַל⁠־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כׇּל⁠־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל⁠־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר⁠־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (יט) וְאֵ֥ת כׇּל⁠־חֶלְבּ֖וֹ יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃ (כ) וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔רד כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַעֲשֶׂה⁠־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃ (כא) וְהוֹצִ֣יא אֶת⁠־הַפָּ֗ר אֶל⁠־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׂרַ֣ף אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר שָׂרַ֔ף אֵ֖ת הַפָּ֣ר הָרִאשׁ֑וֹן חַטַּ֥את הַקָּהָ֖ל הֽוּא׃ (כב) אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכׇּל⁠־מִצְוֺת֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹא⁠־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃ (כג) אֽוֹ⁠־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת⁠־קׇרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃ (כד) וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל⁠־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשָׁחַ֣ט אֹת֗וֹה בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר⁠־יִשְׁחַ֥ט אֶת⁠־הָעֹלָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ חַטָּ֖את הֽוּא׃ (כה) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל⁠־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת⁠־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל⁠־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃ (כו) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֶלְבּוֹ֙ יַקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה כְּחֵ֖לֶב זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֖וֹ וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (כז) {ששי} וְאִם⁠־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָ֠הּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֺ֧ת יְהֹוָ֛הי״י֛ אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃ (כח) א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קׇרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל⁠־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃ (כט) וְסָמַךְ֙ אֶת⁠־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַט֙ אֶת⁠־הַ֣חַטָּ֔את בִּמְק֖וֹם הָעֹלָֽה׃ (ל) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֤ן מִדָּמָהּ֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל⁠־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת⁠־כׇּל⁠־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל⁠־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (לא) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֶלְבָּ֣הּ יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר הוּסַ֣ר חֵ֘לֶב֮ מֵעַ֣ל זֶ֣בַחו הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֤יר הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑הי״י֑ וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (לב) וְאִם⁠־כֶּ֛בֶשׂ יָבִ֥יא קׇרְבָּנ֖וֹ לְחַטָּ֑את נְקֵבָ֥ה תְמִימָ֖ה יְבִיאֶֽנָּה׃ (לג) וְסָמַךְ֙ אֶת⁠־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את בִּמְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִשְׁחַ֖ט אֶת⁠־הָעֹלָֽה׃ (לד) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל⁠־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת⁠־כׇּל⁠־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל⁠־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (לה) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֶלְבָּ֣הּז יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר יוּסַ֥ר חֵֽלֶב⁠־הַכֶּ֘שֶׂב֮ מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֹתָם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן עַל⁠־חַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר⁠־חָטָ֖א וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א יִשְׂרָאֵל֮ הקלדה=יִשְׂרָאֵ֘ל
• עיין בהערת הנוסח בתחילת פרשת ״כי תשא״
ב יוּרַ֔ם =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (בפתח) וכך ברויאר ומג״ה.
• דפוסים=יוּרָ֔ם (בקמץ)
ג אֵ֖ת פְּנֵ֥י הַפָּרֹֽכֶת =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (טפחא ומרכא וסילוק)
• דפוסים=אֵֽת⁠־פְּנֵ֖י הַפָּרֹֽכֶת (תיבה מוקפת בגעיה וטפחא, וסילוק)
ד וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר =א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו <רביע? לא כן אלא בזקף קטן>
• דפוסים=וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֗ר (בטעם רביע)
ה וְשָׁחַ֣ט אֹת֗וֹ =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (נקודת אחת לטעם רביע) וכן גורסים ברויאר ודותן.
• הקלדה=אֹת֔וֹ (שתי נקודות לטעם זקף קטן), כנראה טעות ע״פ BHS בעקבות הדפוסים; וכך הוא בקורן.
• ברויאר, מג״ה, סימנים, מכון ממרא
ו מֵעַ֣ל זֶ֣בַח =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (מונח ומונח)
• דפוסים=מֵעַֽל⁠־זֶ֣בַח (תיבה מופקת בגעיה ומונח)
ז וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֶלְבָּ֣הּ =ל1?,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֶלְבָּ֣ה (חסרה נקודת המפיק באות ה״א)
• בכתי״ל נראה גם כמו טעם פשטא מעל הבי״ת
E/ע
הערותNotes
(ב) נפש כי תחטא – כתב הרמב״ן בעבור היות המחשבה בנפש והיא השוגגת הזכיר כאן הנפש. וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת, שכל העוונות יולידו גנאי בנפש, ולא תזכה לקבל פני יוצרה, רק בהיותה טהורה, ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה, ובעבור זה הזכיר כאן הנפש. ולא הזכיר בחטאת הכהן המשיח, וכפר עליו ונסלח לו כאשר אמר בקהל ובנשיא ובהדיוט, ואולי לרוב מעלתו לא יסלח לו סליחה גמורה עד שיתפלל ויתחנן לאלהיו כי מלאך י״י צבאות הוא, וצריך להיות נקי וטהור ידים. וי״א שזה רמז למה שא״ח (אבות ד׳ ט״ז) שגגת תלמוד עולה (ב)⁠זדון, דאפי׳ שגגתו עולה בזדון. ולא אמר בפרים הנשרפים בהקטרת אימוריהם ריח ניחוח ולא אשה לי״י בשביל שיש מהם חלק בחוץ ואינו אשה לי״י.
ד״א נפש כי תחטא – במדרש (ויק״ר) אמר נפש כתיב ולא אדם לפי שהב״ה מניח את הגוף ומדיינה עם הנשמה כשהיא חוטאת לפי שהיא מן העליונים וממקום טהרה וחוטאת ואינה נזהרת ונזכרת מאין באתה, והגוף בא ממקום טומאה, ולכך אינו נענש כל כך כמו הנפש, זש״ה (יחזקאל י״ח ד׳) הנפש החוטאת היא תמות, ולכך על השוגג אינו דן אלא עם הנפש, אבל על המזיד דן עם שניהם, משל לחיגר וסומא שמסרו להם פרדס לשמור ואכלו הפירות, סומא אומר אני לא ראיתי, וחיגר אומר אני לא יכולתי [לילך], ומושיב בעל הפרדס החיגר על הסומא, ואומר להם כך עשיתם ואכלתם הפירות, ודן שניהם. כך הנשמה אומרת איני חייבת שהרי לא חטאתי משיצאתי ממנו, והגוף אומר איני חייב שהרי לא חטאתי משיצתה הנשמה ממני מיד מביא הב״ה שניהם ודן אותם כאחד.
(ג) אם הכהן המשיח יחטא – שהורה וחטאו העם על פיו בשוגג, וכן שגו על פי הוראת ב״ד כמו שכתוב ואם כל עדת ישראל ישגו על פי הוראת ב״ד מביא הכהן פר על שגגת⁠(ו) הוראתו, וכן ב״ד מביאין פר על שגגת הוראתן, ולפי כי שתי פרשיות מוסבות זו על זו לא נכתב וכפר הכהן ונסלח לו בפרשה זו עד פרשת הוראת ב״ד, וכי תשגו וגו׳ וכתיב בסוף הפרשה וכפר הכהן ונסלח להם שמוסב לשתי פרשיות להוראת כהן ולהוראת ב״ד, ולאשמת העם מוכיח כן, הר״י.
יחטא לאשמת העם – פרש״י מדרשו אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה, כלומר שתי נשים שוכבות יחד ורוצה לשמש עם אשתו ושמש עם אשת חבירו, זהו הנקרא העלם דבר שנעלם שלא ידע שעשה שום עבירה, ואף שגג במעשה שהיה שוגג בין אשת חבירו לאשתו.
פר בן בקר לחטאת – הקש׳ הר״א מגרמייזא למה כפרתו של כהן בפר בן בקר, ותירץ לפי שהם חטאו בפר שהוא עגל יהיה קרבן חטאתם פר, וכן הוא מדתו של הב״ה באותו דבר שהוא מוחץ בו הוא מרפא.
(ו) והזה מן הדם ז׳ פעמים – למה ז׳ פעמים לכפר על ז׳ תועבות נפשו (משלי ו׳ ט״ז) ולהעביר מהם שבע כחטאתיכם, וצריך הכל שריפה שנ׳ ואת בשר הפר ואת עורו, רמז כאן [כשם] שהאש מכלה את הכל כך מחיתי כעב פשעיך (ישעיהו מ״ד כ״ב).
את פני פרוכת הקדש – (ירושלמי תענית) תנא דבי ר׳ ישמעאל מפני מה שכתיב פרוכת הקדש בפר כהן משיח ולא בפר העלם [דבר] של צבור, משל למלך שסרחה עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמלייתו מתקיימת, אם רובה סרחה אין פמלייתו מתקיימת, כך מאחר שרק כ״ג סרח אין הרגש והקדושה עדיין מתקיים לכך כתיב פרוכת הקדש, אבל פר העלם דבר של צבור שיש הרגש בדבר כביכול כאלו נתמעטה הקדושה, לכך לא כתיב הקדש.
(יב) על שפך הדשן ישרף – הקשה הרא״ש למה צוה הכתוב לשרוף הפר מחוץ למחנה לעין הכל, ותירץ לומר שלא יתבייש אדם מחטאו ויתוודה עליו שהרי אפילו כ״ג מתוודה ומביא חטאתו. (יד) ונודעה החטאת – כתב הרמב״ן פשיטא שלא יביאו חטאת עד שידעו שחטאו, אלא כך דרך הלשון כאשר ידעו שחטאו יקריבו חטאתם, ויתכן שצווה שלא יתחייבו בחטאת זו אלא בידיעה ודאית, ולא על הספק כמו באשם תלוי. הקשה החסיד למה חטאת שבודאי חטא ומביא חטאת בת דינקא, ואשם תלוי ספק ומביא אשם בת שתי סלעים, ותירץ שאשם תלוי בא להגן על הייסורין ושמח הוא שמביא אשם ביוקר, אבל אם היה לו להביא חטאת ביוקר לעולם לא היה מפשפש במעשיו לידע אם חטא, וכשאינו מביא אלא דינקא אינו מצער ורואה וחוקר במעשיו ויביא אשם וידע על מה לעשות תשובה. (כא) חטאת הקהל הוא – וסמיך ליה אשר נשיא יחטא לומר לך כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא חוטא, הרא״ש. (כב) אשר נשיא יחטא – פרש״י אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו וכו׳. ור׳ אברהם פירש אשר נשיא יחטא הוא הפוך ופירושו אשר יחטא נשיא, והוא דבק עם של מעלה ואם כל עדת ישראל ישגו כאומר ואם אשר יחטא הוא הנשיא.
ד״א אשר נשיא יחטא – סמך חטאת הקהל הוא לאשר נשיא, כלומר כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה מעלה עליו [הכתוב] כאילו חטא.
ד״א אשר נשיא יחטא – הפסוק מתחיל בחטא ומסיים באשם, כלומר אפילו עשה בשגגה נחשב לו כמזיד לפי שמחטיא רבים אחריו.
(כג) או הודע אליו חטאתו – אחז הכתוב דרך קצרה שמתחלה אמר והוא ידע ואשם, פי׳ שידע מעצמו שחטא או הודיעוהו אחרים שחטא, והרמב״ן כתיב אין צריך לכל זה, כי אשר (רמז) [כמו] כאשר, פי׳ כאשר נשיא יחטא ורבים כיוצא בזה ופירש או הודע אליו חטאתו קאי על מה שאמר תחלה והוא ידע ואשם, פי׳ שעשה אחת מכל מצות ה׳ והוא ידע ונשאר באשמתו שלא הביאו עליו קרבן לכפר או אם ירצה יביא קרבן ויתכפר. וי״מ משום הכי לא כתיב או הודע אליו אלא בנשיא ויחיד אבל לא בצבור וכהן משיח לפי שנשיא ויחיד מביאין אשם תלוי, וה״פ ואשם פי׳ אם ספק בידו מביא אשם תלוי או הודע אליו חטאתו בודאי אז אינו חייב אלא חטאת, וכן גבי יחיד וה״ה גבי כהן הדיוט שדינו כשאר ישראלים לעניין זה, אבל צבור וכהן משיח אין מביאין אשם תלוי, צבור דכתיב באשם תלוי נפש אחת, וכהן משיח דכתיב ביה לאשמת העם, אשמתו כאשמת העם משום הכי לא כתיב בהו או הודע.
את קרבנו שעיר עזים – הקשה הר״א מגרמייזא למה כפרת נשיא שעיר עזים, ותירץ לפי שהשבטים חטאו בשעיר עזים שנ׳ (בראשית ל״ז ל״א) וישחטו שעיר עזים, יבא נשיא שהוא גימטריא שבטים ויכפר שעיר עזים.
את קרבנו – נאמר בקרבן נשיא רבוי, לומר שיביא קרבן שמן וגדול לפי שבכל יום אוכל פטומות, ולא יהא שלחנו מלא ושולחן רבו ריקם, הרא״ש.
(כד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה – פי׳ הר״א מגרמייזא כדי שלא להלבין פניו ברבים שאם היו שוחטין אותו במקום אחר היו יודעין הכל שחטא. (כז) ואם נפש אחת תחטא – וא״ת מ״ט נקט קרא נפש, לכתוב ואיש כי יחטא, וי״ל משל למלך שיש לו שני עבדים אחד קרתני ואחד בן פלטין, לסוף סרחו לפניו, העלה שניהם ראה ששניהם חטאו חטא אחד, מה עשה סלק הקרתני ונתן אפופסין לבן פלטין, כך הנשמה נמשלת לבן פלטין אמרו לו בני פלטורין שלו שניהם חטאו חטא אחד לקרתני פנית, ולבן פלטין נתת אפופסין, אמר להן לקרתני פניתי (לבן פלטין) שאינו יודע בנימוסי מלכות, אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עמי ויודע (בפסקי) [בנימוסי] מלכות והוא חוטא אצלי, אף כאן הגוף הוא הקרתני (בראשית ב׳ ז׳) וייצר ה׳ אלהים את האדם [מן האדמה] והנפש בן פלטין מלמעלה דכתיב (שם) ויפח באפיו נשמת חיים.
בעשותה אחת ממצות י״י – קתני בת״כ בעשותה יחיד העושה את כולה ולא העושה את מקצת׳, כיצד שנים אוחזין בשבת במזלג ולוגזין [בכרכר] ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה והוציאו לרשות הרבים, יכול יהו חייבים ת״ל בעשותה יחיד העושה כולה, ולא העושה מקצתה.
(כח) והביא קרבנו שעירת עזים – הקשה הר״א מגרמייזא למה חטאת באה נקבה, ותירץ לפי שהוא תשש כחו כנקבה ולא היה כח בו להתגבר על יצרו כנקבה זו שאין בה נצחון, יהיה קרבנו נקבה. (לא) הוסר חלב – ב׳ במסורת, חד כאן ואידך (דניאל י״ב י״א) ומעת הוסר התמיד, לומר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב שבזכותו נשתלח ברכה בכל. (לה) וכפר עליו הכהן על חטאתו – פרש״י כאן שינה שהרי בדלות ועשירות נאמר מחטאתו, וכן בדלי דלות על חטאתו דקדקו מכאן שאם חטא וכו׳. רש״י תפס לשון שיטת כריתות פרק בתרא (כ״ז ב׳), ובפרק המנחות והנסכים (מנחות ק״א א׳) מוכח דלהכי כתיב על חטאתו בעשירית האיפה ללמד דאפילו טהורה נפדת, ולא צריכא למימר דאפילו הפריש מעות לעשירית האיפה, דאם הפריש עשירית האיפה ממש ימכרנה ויביא מן המעות קרבן עשירות, ותימה הא אצטריך לגופיה על חטאתו ללמד דאם הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסף עליהם קרבן עשיר ולא אמרינן דאותן מעות שהפריש יפלו לנדבה, ויביא מעות אחרות קרבן עיר דהכי דרשינן בכריתות (שם), וא״כ היכי יליף במנחות דמנחה טהורה נפדית, ונ״ל דמתרי מחטאתו ידענא דהמקדיש כשבה או שעירה יביא עוף, והמקדיש עוף יפריש עשירית האיפה, אע״פ שאין זה מין דמים כמותן, והוא הדין מעשירית האיפה עוף ומעוף כשבה, דמה לי עשיר והעני ומה לי עני והעשיר הרי דעל חטאתו לא אצטריך אלא ללמד דמנחה טהורה נפדת. וא״ת לשתוק קרא מחטאתו דכשבה ולא לכתוב כי אם מחטאתו דעוף, וכיון דמעוף מביא עשירית האיפה כדמשמע מחטאתו ממקצת חטאתו, כ״ש דמכשבה יביא עוף דאלו ואילו מין דמים, וי״ל דמחטאתו דכשבה אשמעינן דמכשבה יביא עשירית האיפה, אע״ג דתרי מיני הוו, ואע״ג דבכריתות לא מצריך ליה כה״ג דבעל התלמוד לא חש להאיך ולא חשש להראות דצריכי הר״י.
ד״א וכפר עליו הכהן על חטאתו – פרש״י כאן שינה הכתוב שהרי בעשירות וכו׳. פי׳ לפי׳ בעשירות כלומר עשיר החוטא ומביא קרבן יביא כשבה או שעירה, ודלות ואם דל הוא ואין ידו משגת לכשבה או לשעירה מביא יונה או תור, דלי דלות אותם שאין ידו משגת ליונה או תור מביא עשירית האיפה ומה שאומר החמורים שבהם אלו העושים עבירה חמורה, והקלים אלו שעושים עבירה קלה מזו, והקלים שבקלים אלו שעושים עבירה קלה מן הקלה.
מהדורת מכון אהל דוד ששון, ברשותם האדיבה, עם תיקונים והוספות של על־התורה על פי כתב יד פריס 260 (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×